חחברה קבלנית לבניין בע"מ נ' נתניה

פסק דין

א.עובדות

1.התובעת עפ"י שמה – עיסוקה בבניה.

2.הנתבעת, עיריה שנתאגדה עפ"י פקודת העיריות.

3.התובעת בנתה במקרקעין הידועים כחלקה 48 בגוש 8007 המצוי בתחום שיפוטה של הנתבעת 4 בניינים והגישה בקשה להקמתו של בנין חמישי במתחם במגרש הידוע כמגרש 50 אשר כונה בנין E (להלן: "הבנין").

4.הבקשה למתן התר בניה לבנין הוגשה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה (להלן: "הוועדה"). הוועדה הפועלת מכח חוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), התנתה מתן התר כאמור בתשלום היטל השבחה, כמשמעות המונח בחוק, בסכום של 2,500,000 ₪.

5.התובעת חתמה על הסכם פיתוח כלפי ממ"י המנהל את מקרקעי המדינה, ובו התחייבה לבנות את הבנין בפרק זמן שנקבע בהסכם הפתוח (להלן: "הסכם הפתוח") ע"מ לעמוד בהוראות הסכם הפיתוח וע"מ לקדם את הבניה המציאה התובעת לוועדה תחת מחאה ערבות בנקאית משוכה על בנק הפועלים בע"מ בגובה סכום ההיטל (2,500,000 ₪) (להלן: "הערבות הבנקאית").

6.התביעה דנא הינה חלק ממערכת תביעות בין הצדדים, ועל כן יפורטו להלן להקלת סדר הדברים.

א.התובעת הגישה עתירה מינהלית לביהמ"ש לעניינים מינהליים בתל אביב, עתירה זו סומנה כ-עת"מ 2123/06.

בעתירה זו התבקש ביהמ"ש להצהיר, כי פרק ח/1 לחוק והתוספת השלישית אינם חלים על התובעת ולכן להורות לנתבעת שלא לעכב מתן התר בניה.

משמסרה התובעת ערבות בנקאית לנתבעת ניתן פס"ד ביום 21.6.07 ע"י כב' השופטת ש. דותן בגדרו החליט ביהמ"ש, כי משניתן ההתר המבוקש אין לו סמכות להמשיך ולדון בעתירה והורה על העברת הדיון לביהמ"ש השלום בנתניה להכרעה בשאלה האם עותרת (התובעת כאן – ד.ג.) חייבת בתשלום ההיטל.

(פסה"ד יקרא להלן: "פסה"ד המינהלי").

ב.כמצוות ביהמ"ש כאמור בס"ק א' נפתח הליך שסומן כ-ע"א 101/07 של בימ"ש שלום בנתניה שעניינו ערעור על חבות התובעת בתשלום ההיטל.

בהליך זה ניתן פס"ד ע"י כב' השופטת א. רבינוביץ ביום 3.3.08. בפסה"ד נקבע כי התובעת פטורה מתשלום ההיטל בגין הבנין, כהגדרתו לעיל (פסה"ד הנ"ל יקרא להלן: "פס"ד נתניה").

ג.התובעת פנתה לכב' השופטת רבינוביץ בבקשה לאשר לה כי עמלת הערבות הבנקאית תוכר כהוצאות משפט. בהחלטה שניתנה ביום 4.9.08 דחתה כב' השופטת רבינוביץ את הבקשה באומרה כי לא השתכנעה "שמדובר בהוצאה שהייתה דרושה לצורך ניהול ההליך המשפטי (ההדגשה במקור – ד.ג.) ולפיכך אין לאשרה כחלק מהוצאות המשפט".

ד.על פס"ד נתניה הוגש ערעור ע"י הנתבעת לביהמ"ש המחוזי מרכז, ערעור שסומן כ-ע"א 3981-05-08.

הצדדים הסכימו כי הערעור לא ישמע לגופו, וכי כל שיחליט ביהמ"ש העליון ברע"א 7902/08 שהגישה הוועדה כנגד דנקנר בניה ופיתוח בע"מ (להלן: "פרשת דנקנר") יחול גם על הערעור דנא. חרף הסכמה זו החליט כב' השופט א. יעקב בהחלטה מיום 22.6.09 כי הערעור שהגישה הנתבעת נדחה וכי המערערת שם, הנתבעת כאן, תשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בלווית מע"מ.

7.לאחר כל האמור נפתח ההליך כאן בנובמבר 2010, כאשר התובעת עותרת להורות לנתבעת להשיב לה סך של 128,299 ₪ ששלמה לבנה"פ כהוצאות ועמלת הנפקה של הערבות הבנקאית.

8.בישיבת יום 5.5.11 הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו לא יתקיים דיון פרונטאלי באולם, כל צד יסכם טיעוניו בכתב וינתן פס"ד.

ב.הדיון